החלטה בתיק בש"פ 8642/05

           בפני בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרה של המשיבה בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.        ביום 26.12.2004 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו כתב אישום המייחס למשיבה עבירות בטחוניות של סיוע לאויב במלחמה, מסירת ידיעה לאויב ולתועלתו, מגע עם סוכן חוץ, החזקת נשק בלא רשות על פי דין, תמיכה בארגון טרור וכן הפרת הוראה חוקית. על פי המתואר בכתב האישום, נכנסה המשיבה בחודש מאי 2004 או בסמוך לכך, בדרך בלתי חוקית וללא היתר, לאיזור ג'נין וזאת בניגוד לצו המפקד הצבאי ושהתה שם כשבועיים. במהלך תקופה זו פגשה המשיבה חברים ופעילים בארגון טרור, המבוקשים על ידי כוחות הבטחון, וביניהם זכריה זביידי, אליו התלוותה ולגביו הצהירה בכלי התקשורת על כוונתה לשמש לו "מגן אנושי" ולסכל כל פעילות של כוחות הבטחון ללוכדו ולעוצרו. במהלך תקופה זו אף החזיקה המשיבה ברובה מסוג אם-16 (ארוך) שהיה בחזקתו של זביידי וירתה בו בלא רשות על פי דין וכן נטלה, נשאה ובדקה את נשקו של אחד הפעילים החמושים האחרים שאליהם התלוותה. בין התאריכים 19 ו-20 במאי 2004, במהלך מבצע צבאי שתכליתו לעצור מבוקשים ולפגוע בחמושים בגזרת העיר ג'נין, אבד לכוחות צה"ל חומר שסווג "סודי ביותר" והכיל פרטים בדבר המבצע. חומר סודי זה הגיע לידיהם של פעילי "גדודי אל אקצא", והמשיבה הקריאה והסבירה את תוכנו לפעילים אלו. על פי הנטען, הורה זביידי בעקבות הסבריה של המשיבה לאותם מבוקשים להסתתר עד לאחר סיום המבצע הצבאי, ואלה אכן הסתתרו ולא נעצרו. לבסוף נטען בכתב האישום בנוסחו המקורי, כי ביום 28.5.2004 לאחר ששוחררה בערובה בתיק מעצרים 6268/04 בבית משפט השלום בפתח-תקווה, ושחרורה הותנה בין היתר באיסור להיכנס לשטחי האיזור, הפרה המשיבה הוראה זו ונכנסה לג'נין במספר מועדים מאז יוני 2004 ועד 9.8.2004, עת נעצרה סמוך למחסום עינב כשהיא מחופשת לאישה מקומית. ביום 24.5.2005 תוקן כתב האישום לבקשת המדינה ונוסף בו סעיף 10 לפיו במהלך המבצע הצבאי הנזכר לעיל, התקשרה המשיבה למכשיר הסלולארי של מבוקש בשם בלאל חסני חסן יאסין, הזהירה אותו כי יש חשש למעצרו והמליצה לו לשמור על ערנות.

2.        עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצר המשיבה עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל) בהחלטתו מיום 24.1.2005 לא נעתר לבקשה זו והורה על שחרורה לחלופת מעצר בתנאים מגבילים בבית אמה. ערר שהגישה המבקשת על החלטה זו (בש"פ 801/05) נתקבל, וביום 30.1.2005 הורה בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין) על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים נגדה, בקובעו כי יש להביט על מעשיה באופן כולל וכי השתלבותה המשמעותית של המשיבה במרקם הפעילות של אנשי הטרור אינו מצביע על תמימות. עוד נקבע, כי העובדה שהמשיבה תרגמה חומר סודי עבור האויב מצביעה על גלישה מן התחום ההומניטרי גרידא אל עבר סיוע, לכאורה, לאויב במלחמתו וכי עובדה זו בצירוף הראיות לכאורה לנשיאת נשק, מלמדות על מסוכנות המשיבה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי מן ההתנהגות המיוחסת למשיבה עולה כי מחויבותה ליעדים שהציבה לעצמה מצדיקה בעיניה הפרת החוק וגם בכך יש כדי להקים עילת מעצר בעניינה. לסיכום קבע בית המשפט, כי השילוב בין מסוכנות לחשש מהימלטות במקרה זה מונע הידרשות לחלופת מעצר.

3.        ביום 26.6.2005 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, נוכח התפתחויות שחלו לטענתה מאז מתן ההחלטה לעוצרה ובהם שינויים בתשתית הראייתית; שינויים ביחסים שבין הרשות הפלשתינאית לישראל; שינויים במעמדו של זביידי וחלוף הזמן מאז שנעצרה. ביום 28.7.2005 דחה בית המשפט (כבוד השופטת ד' ברלינר) את הבקשה בקובעו כי לא הוצג שינוי בתשתית הראייתית המצדיק עיון מחדש, וכי בנימוקים שעמדו ביסוד החלטת בית המשפט לעצור את העוררת לא חלה התפתחות המחייבת הערכה מחודשת. ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו לבית משפט זה נדחה. בהחלטתו מיום 8.9.2005 הדוחה את הערר קבע בית משפט זה (השופט א' ריבלין), כי לא חל שינוי נסיבות במידה המצדיקה עיון מחדש בהחלטת המעצר. עוד קבע בית המשפט כי השינויים האחרים עליהם הצביעה המשיבה אינם מבוססים עובדתית וכי משקלם מבחינה מהותית מוטל אף הוא בספק.

4.        הבקשה שבפניי עניינה, כאמור, הארכת מעצרה של המשיבה, משחלפו תשעה חודשי מעצר והמשפט טרם הסתיים. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי ישיבת הקראה התקיימה ביום 11.1.2005 וביום 13.2.2005 הגישה המשיבה תשובה לכתב האישום בו כפרה בכל האישומים המיוחסים לה. שמיעת ההוכחות החלה ביום 17.7.2005, ועד עתה התקיימו שלוש ישיבות להוכחות במהלך חודש יולי 2005 וארבע ישיבות בחודש ספטמבר 2005. שתי ישיבות נוספות להוכחות נקבעו ליום 2.10.2005 וליום 31.10.2005. להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבה הגישה לבית משפט זה שתי בקשות לגילוי ראיה חסויה. הראשונה נדחתה בהחלטה מיום 15.7.2005 (בש"פ 4856/05, השופטת א' פרוקצ'יה), בכפוף לגילוי על דרך הפראפרזה, ובקשה נוספת טרם הוכרעה.

           לעניין ההארכה טוענת המבקשת, כי קמה חזקת המסוכנות בעניינה של המשיבה, שלא הופרכה, הנלמדת מהעבירות הבטחוניות החמורות המיוחסות לה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המעשים המיוחסים למשיבה מעידים בה כי היא אינה נאמנה למדינה וכי הפכה לגורם סיכון. באשר לחלופת מעצר טוענת המבקשת, כי אין בנמצא חלופה אשר יהיה בה לנטרל את מסוכנות המשיבה ואת החשש להימלטותה מאימת הדין, נוכח נסיון העבר המלמד כי לא ניתן לבטוח בה. בהקשר זה מציינת המבקשת כי המשיבה נתפסה בפאתי העיר ג'נין בתחפושת תוך הפרת תנאים שנקבעו לה, וכי תוך כדי ניהול התיק העיקרי התבטאה באולם בית המשפט שיש בכוונתה לחזור לג'נין.

5.        המשיבה מצידה טוענת, כי לא צפוי שפרשת התביעה תסתיים במועדים שנקבעו וכי גם פרשת ההגנה צפויה להיות ארוכה ולכלול בין חמישה לשבעה עדים, וביניהם עדות מומחה בתחום הצבאי. אשר לעבירות המיוחסות לה טוענת המשיבה, כי העובדה שהיא מצדדת בצד הפלשתיני במחלוקת הפוליטית והאידיאולוגית הקיימת בינו ובין מדינת ישראל, אינה מהווה עילת מעצר. עוד טוענת המשיבה, כי הירי שבוצע על ידה אינו מעיד על מסוכנות, שכן הירי לא נעשה בכוונה לפגוע במאן דהוא, אלא מדובר בנסיון הנובע מכך שהיו בסביבתה כלי נשק ובהחזקה לרגע בכלי הנשק, שלא היה כלל בחזקתה או בשליטתה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הגיעה לג'נין מטעמים הומניטריים, ולא מתוך יוזמה או רצון לסייע לאויב כפי המיוחס לה. בהקשר זה מדגישה המשיבה כי העובדה שבאותה עת התרחש המבצע הצבאי אינה אלא צירוף מקרים ואין לזקוף את הדבר לחובתה. עוד טוענת המשיבה, כי לא מסרה או מצאה חומר סודי, אלא רק תרגמה והסבירה אותו, וגם זאת באופן מוגבל שכן אינה דוברת ערבית ואין לה הכשרה צבאית. מן העובדה שאין מדובר במעשים יזומים ומתוכננים מראש, מתבקשת לטענת המשיבה המסקנה כי אין במעשים המיוחסים לה כדי להעיד על מסוכנות. אשר לתיקון שהתווסף בכתב האישום טוענת המשיבה כי הוא מבוסס על עדות יחידה, וכי העד חזר בו מדבריו בעניין זה במהלך העימות עמה וכן בעדותו בבית המשפט. עוד טוענת המשיבה, כי לא הוכח חשש להימלטות, שכן לאחר שנעצרה בפאתי ג'נין הוצא נגדה צו מעצר מנהלי והדבר מלמד על כך שלא היו בידי המדינה די ראיות להעמידה לדין פלילי באותו שלב.

6.        שקלתי את מכלול הטיעונים שהעלו הצדדים ובאתי למסקנה כי מערך האיזונים שהצדיק את מעצרה של המשיבה כמפורט בהחלטתו של השופט רובינשטיין מיום 30.1.2005, נותר על עומדו בשלב זה והוא מצדיק גם את הארכת המעצר המבוקשת. עבירות הביטחון המיוחסות למשיבה והמעשים המיוחסים לה בגדרן מעידים על מסוכנותה, משום שהם חורגים לחלוטין ממתחם חופש הביטוי וההזדהות הלגיטימית עם העם הפלשתיני ומצוקתו וגולשים, לכאורה, אל עבר חבירה אסורה לפעילי טרור וסיוע בידם במלחמתם נגד ישראל. לכך יש להוסיף את החשש הממשי להימלטות הנובע מהתנהגותה של המשיבה בעבר ומהצהרותיה בהווה.

           אני נעתרת, אפוא, לבקשה ומורה על הארכת המעצר כמבוקש בתשעים ימים החל מיום 26.9.2005 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח 1229/04, לפי המוקדם. חזקה על בית המשפט המחוזי כי ידאג, ככל הניתן, לנצל אורכה זו באופן מיטבי ויתקדם באופן משמעותי לסיום המשפט במהלכה.

           ניתנה היום‏, ג תשרי, תשס"ו (6.10.2005).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: